אברבאנל נ' רוברטו מודלס בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה כספית בסכום של 32,700 ₪.

1. בין התובעת, דוגמנית, לבין הנתבעת 1 העוסקת במתן שירותי סוכנות, ייצוג וניהול של דוגמנים, שחקנים ואומנים (להלן: "החברה") נכרת בתאריך 6.10.08 חוזה. בהתאם לפרטיו, התחייבה החברה לספק לתובעת – לפחות פעם בששה חודשים – תפקיד בפרסומת/ הופעה/ קטלוג/ סדרה/ שלט חוצות/ תצוגת אופנה/ הפקת אופנה כאשר בתמורה תהא זכאית החברה לקבל מכל תקבול כספי שיתקבל אצלה ממזמין העבודה, 35% כ"עמלת סוכן". התשלום לו תהא זכאית התובעת מהחברה, לאחר ניכוי אותה עמלת סוכן, יהא כנגד חשבונית מס או אישור על ניכוי מס במקור שיומצא לחברה על ידי התובעת.

תקופת ההסכם היתה עד לתאריך 6.10.10, כאשר לחברה ניתנה האופציה להאריכו ב – 36 חודשים, אופציה המוארכת באופן אוטומאטי אלא אם כן תודיע החברה לתובעת אחרת, בכתב (להלן: "החוזה").

2. לטענת התובעת, בפרק זמן של כשנתיים, מנובמבר 2008 ועד יולי 2010 נשלחה על ידי החברה לבצע עבודות שונות שסכומן הכולל 102,452 ₪ (נוסף על עשרות אודישנים ועבודות אחרות שללא תשלום). מזמיני העבודות שילמו לחברה את כל המגיע מהם, כך שלאחר ניכוי עמלת סוכן בסך של 35% היתה אמורה החברה להעביר לתובעת את הסך של 66,594 ₪. בפועל, ובמקום לקבל 24 תשלומים בגין כל אחד מחודשי עבודתה, קיבלה, ומידי פעם, ששה תשלומים בלבד בסכום כולל של 41,245 ₪ (ראו פרוט בנספח 1 לכתב התביעה המתוקן). עוד הוסיפה וטענה התובעת כי חזרה וביקשה מהחברה לשלם לה את יתרת התמורה עבור עבודתה, אך משכל פניותיה, לרבות לנתבע 2, לא נענו ומשנקלעה למצב בו לא יכולה היתה להמשיך ולכלכל עצמה, הודיעה לחברה בחודש ספטמבר 2010, כי היא מפסיקה עבודתה (ראו מכתב מיום 5.9.10, נספח 6 לכתב התביעה מתוקן). תביעתה הינה אפוא להפרש שבין התשלום שהיא היתה צריכה לקבל לבין הסכום המצטבר שקיבלה בפועל, סכום של 25,300 ₪ ובצרוף ביטול זמנה, הוצאות ועגמת נפש תובעת היא סך כולל של 32,700 ₪.

עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי אף שהחברה היא זו אשר חתמה עימה על החוזה, יש לחייב גם את הנתבע 2 – מנהל החברה ובעל מניותיה – באופן אישי, מאחר שיש חשש כי החברה לא תוכל לעמוד בפירעון החוב. ראיה לכך היא העובדה כי התשלום האחרון שהועבר אליה, בחודש יוני 2010, שולם לה על ידי "רוברטו מודלס אינטרנשיונל בע"מ", חברה אחרת שבבעלותו של הנתבע 2 (ראו נספח 8 לכתב התביעה מתוקן).

3. החברה איננה חולקת על כך שהתובעת סיפקה לה שירותי דוגמנות בתמורה לעמלת סוכן. אולם, היא מדגישה כי בהתאם לסעיף 8 לחוזה ואין המדובר בתשלום חודשי, אלא שהתשלום לתובעת עבור עבודתה מתבצע רק בחלוף 30 ימים לאחר שמזמין העבודה משלמה. טוענת החברה כי תנאי תשלום אלו כפי הנראה לא היו לטעמה של התובעת, ומשום כך הפסיקה להתייצב לעבודות אליהן נשלחה, דבר אשר גרם לחברה לנזק תדמיתי ובעקבותיו גם נזק כספי רב. לדידה של החברה, התובעת היא זו אשר הפרה את החוזה. לאור כל האמור, עותרת החברה לחיוב התובעת בפיצוי המוסכם הנקוב בחוזה - 10,000$ ולקיזוזו מכל סכום שיקבע כי מגיע לתובעת.

ובאשר לנתבע 2; הוא מלין על כך כי הנתבעת צרפה אותו לכתב התביעה המתוקן לאחר שבעבר כבר הגישה נגדו (בלבד) את התביעה, והוא נמחק תוך חיובה של התובעת בהוצאות (ראו החלטת בית המשפט מיום 5.11.12). הנתבע 2 מדגיש כי כל פעילותו היתה כאורגן של החברה, החוזה נחתם מול החברה שהיא אישיות משפטית נפרדת, ואין כל תשתית עובדתית המקימה עילה להרמת מסך וחיובו באופן אישי.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט ושמעתי את בעלי הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה נגד החברה להתקבל ואילו דין התביעה נגד הנתבע 2, להדחות. להלן נימוקי;

4. התובעת צרפה רשימה מפורטת של עשרות עבודות אליהן הופנתה על ידי החברה ושאותן ביצעה מידי חודש בין התאריכים 13.11.08 ועד 28.7.10 (למעט אפריל 2010). לגבי כל עבודה ועבודה אליה נשלחה, פרטה התובעת את תאריך ביצועה, הגורם המזמין ואת הסכום לתשלום – סכום שהמידע לגביו התקבל, לפני שנשלחה לעבודה, מפקידת החברה (ראו פרוטוקול מיום 19.2.13 בעמ' 6 שו' 29-30 [כל ההפניות מכאן ואילך הינן לפרוטוקול זה]) (לרשימת העבודות בתשלום ראו נספח 1 לכתב התביעה מתוקן) (להלן: "הרשימה").

למקרא כתבי ההגנה של החברה ושל הנתבע 2, כמו גם מעדותו של הנתבע 2 (עמ' 6 שו' 15), ניכר כי אין מחלוקת בקשר עם רשימה זו. וברי כי לו היתה מחלוקת, החברה היתה יכולה בנקל להציג פרוט נגדי, שהרי הנתונים נמצאים בשליטתה ובידיעתה כמי שייצגה את התובעת וניהלה עבורה את פעילותה כדוגמנית.

5. הנטל להוכיח את עילת התביעה קרי, את כל אותן עובדות שעל פי הדין המהותי יש בהתקיימותן כדי לזכות את התובע בסעד המבוקש על ידו, מונח לפתחו של התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ (15.4.07), בפסקה 23). במשפט האזרחי נקבע כי נטל זה הינו על פי "הטיית מאזן ההסתברויות" - "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות..." (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598 (1986)). התובעת, עמדה בנטל שהוטל לפתחה והנני קובעת כי קמה זכותה לקבל תשלום עבור כל העבודות המפורטות בנספח 1 לכתב התביעה המתוקן (בניכוי הסכומים ששולמו לה).

6. החברה אמנם טוענת שהתובעת היא זו אשר הפרה את ההסכם ביניהן כאשר הפסיקה ללכת לעבודות אליהן הופנתה, אך אין בידי לקבל טענה זו. התובעת היתה צריכה לקבל תשלום 30 ימים לאחר שמזמין העבודה שילם לחברה (סעיף 8 לחוזה). בפועל, התובעת קיבלה בפרק זמן של כשנתיים רק 6 תשלומים, בהפרשים של חודשיים עד ששה חודשים בין תשלום אחד למשנהו (בחודש יוני 2009, אוגוסט 2009 [2 תשלומים], נובמבר 2009, דצמבר 2009, פברואר 2010 ויוני 2010), והכל כאשר היא עצמה עבדה מידי חודש בחודשו בשנתיים אלו. כאמור, מאחר שכל הרישומים בדבר המועדים שבהם החברה עצמה קיבלה תשלום מהמזמין נמצאים בידי החברה, הרי שהיא יכולה היתה להביאם לו ביקשה לסתור טענתה של התובעת. היא ביכרה שלא לעשות כן. מסקנתי הינה כי כאשר ביטלה התובעת את החוזה בתאריך 5.9.10 (בסמוך לפני תחילת תקופת האופציה), היה זה בשל הפרתה של החברה את החוזה לאחר שהיא לא שילמה לתובעת את תמורת עבודתה אלא טיפין-טיפין ובאופן חלקי.

7. עוד העלתה החברה טענת קיזוז ביחס לנזקים שלכאורה נגרמו למוניטין שלה. אולם היא לא הגישה כל תביעה שכנגד, והטענה – בנוסחה שבכתב ההגנה – איננה מגובה בתשתית ראייתית מתאימה: היא כללית ללא כל פרוט לאיזה מזמין עבודה פנתה התובעת; מה אמרה לו (למעט פניה בשאלה האם שולמה העבודה אם לאו [עמ' 7 שו' 4], שאלה שהיא לגיטימית בנסיבות בהן קבלת התשלום לידיה תלויה במזמין וכשהיא ממתינה פרקי זמן ארוכים לקבלת התשלום); איזה נזק נגרם לחברה והקשר בין פניית התובעת למזמין לבין הנזק. על כן, התביעה לתשלום פיצוי מוסכם של 10,000$ לפי סעיף 14 לחוזה, נדחית.

8. אשר לתביעה נגד הנתבע 2; התובעת לא הוכיחה כי נסיבות המקרה דנן הינן חריגות ומקימות עילה להרמת מסך ההתאגדות שבין החברה לבין בעל מניותיה (סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999). לא הוכח כי הנתבע 2 עשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, או כי פעל באופן שיש בו כדי להונות נושים, להבריח את נכסי החברה או כי נטל סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה. הטענה שנטענה על ידי הנתבעת הינה כללית, בעוד הרמת מסך הינה כאמור פעולה חריגה המחייבת תשתית עובדתית מפורטת ומלאה. אין בפירעון אחד התשלומים על ידי חברה אחרת שבבעלותו של הנתבע 2 כדי לתמוך טענה מעין זו. על כן, התביעה נגד הנתבע 2, נדחית.

9. סוף דבר;

א. דין התביעה נגד הנתבעת 1 (החברה), להתקבל.

הנתבעת 1 תשלם לתובעת בגין עבודתה סכום של 25,300 ₪ וכן סכום של 1,500 ₪ בגין עגמת נפש (סה"כ 26,800 ₪). סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

עם קבלת התביעה תשלם הנתבעת 1 לתובעת הוצאות בסכום של 2,000 ₪ אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

ב. התביעה נגד הנתבע 2, נדחית. התובעת תשלם לנתבע 2 הוצאותיו בסכום של 500 ₪ בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.